פרשת השבוע פותחת בדיני עבד עברי ואמה עבריה. נושאים אלו נדונו רבות בעבר וגם כיום הם נישאים, בעיקר בפיהם של אבירי זכויות האדם המכורים להומניזם, בתהיה על מה שמתפרש אצלם כחוקים המתעלמים מזכותו הבסיסית של כל בן אנוש לחופש וכו'. הפרשה עמוסה בדינים המתייחסים לתחומים שונים, ובשנים קודמות עסקנו בכמה מהם, כולל בעבד עברי על קצה המזלג. גם כעת יכולנו לבחור נושא שיתאים יותר לאוירה השוררת אצלנו, ביחוד עם פרסום דו"ח הועדה בראשות השופט וינוגרד השבוע, בפרשת משפטים. מה גם שדיני עבד עברי אינם תקפים כלל מזה דורות רבים, מאז שהושעו דיני היובל בגלות הראשונה. כלומר, דינים אלו היו תקפים רק בימי בית ראשון.
אם כך, למה לעסוק במשהו שלכאורה, לחלוטין אינו אקטואלי משתי סיבות; א' כי בנושא הכי אקטואלי, דו"ח וינוגרד, עסקנו בעבר לא אחת והבענו דעתנו עוד בטרם הוקמה הועדה - שחבל על הכסף ועל הזמן שיושקע בה, משום שכמו כל קודמותיה, היא לא תשנה דבר. לא נראה שמשהו השתנה עד כדי להצדיק התייחסות של הח"מ לדו"ח הסופי שפורסם השבוע. ב' כי מה שנראה לחלוטין לא אקטואלי, רק נראה כך. כי במבט עכשוויסטי, כל העניינים הרוחניים/רעיוניים/הגותיים וכו' נראים לא אקטואליים. אבל לאמתו של דבר, עניינים אלו הם הכי אקטואליים פשוט משום שהם נצחיים.
כאמור, התורה פותחת את פרשת משפטים שנאמרה במעמד הר סיני - בהמשך ישיר לעשרת הדברות - בדיני עבד עברי ובמכירת הבת לאמה עבריה, דינים שתחולתם רק בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג; בזמן ש-'כל יושביה עליה' בלשון חז"ל, כלומר כאשר כל עם ישראל מרוכז בארץ ישראל. והנה אנחנו קוראים בתורה פרשה זו מדי שנה ואף מתעמקים בדיני העבד והאמה בניסיון להרחיב ולהעמיק הבנתנו בהוראות התורה, ממש כאילו דינים אלו נוגעים לנו ביומיום של שנות האלפיים. מוזר, לא ובכן, ממש לא. התורה היא נצחית ודינים אלו, כמו כל דיני התורה, קיימים ברובד הרעיוני רוחני, ומתווים אורחות חיים לכל יהודי בכל זמן. על כן החלטנו לעסוק בעניין הכי אקטואלי שמציעה לנו פרשת השבוע ולהתעלם מרעשי הרקע של האקטואליה התדמיתית. במלים אחרות, מוטב לנו להתבונן בהוראות הנצחיות - ולכן אקטואליות תמיד - של התורה, מלדשדש במי האפסיים של היומיום.
ההמשך מכאן ואילך מבוסס על תורת חב"ד, ובעיקר על מאמר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואלה המשפטים, תשי"ד). בתחילת הפרשה (שמות כ"א) מתייחסת התורה לשלוש ישויות שהן ארבע. הישות הראשונה, עבד עברי: [ב] כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד; ובשבעת--יצא לחפשי, חנם. אחר כך בת שנמכרת לאמה, כלומר שתי ישויות באדם אחד: [ז] וכי-ימכר איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. ומאוחר יותר דין המתייחס לעבד כנעני, כפירוש רש"י במקום: [כ] וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקם, ינקם. כאמור, דינים אלו מושעים מזה דורות רבים ואינם נוהגים בגשמיות העולם הזה. אבל ברוחניות יש כאן שלוש מדרגות בעבודת ה', השייכות לכל אחד ואחת, ומדרגה רביעית השייכת ליחידי סגולה בלבד, כפי שיבואר להלן בע"ה.
בכללות, וכבר הזכרנו זאת בעבר כמה פעמים, העולם נחלק לארבע מדרגות כנגד ארבע אותיות של שם הוי'ה ברוך הוא שהם כנגד ארבעה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה (מלמעלה למטה) שהם כנגד דומם צומח חי מדבר (מלמטה למעלה) וכו'. ארבע הישויות הנזכרות לעיל, מכוונות כנגד ארבע המדרגות, כאשר עבד כנעני הוא כנגד עולם העשיה, עבד עברי כנגד עולם היצירה, אמה עבריה כנגד עולם הבריאה ובת כנגד עולם האצילות. זה גם מכוון כנגד המדרגות הרוחניות שיש בכל אדם, עבד כנעני הוא כנגד הנפש המקבילה לעולם העשיה, עבד עברי הוא כנגד רוח המקבילה לעולם היצירה, אמה עבריה היא כנגד נשמה המקבילה לעולם הבריאה, ובת היא כנגד חי'ה-יחידה - עולם האצילות.
בתחילת פרקי אבות למדנו כי "על שלושה דברים העולם עומד; על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים". כלומר, כל יהודי נדרש לעבוד את ה' בשלושת הקווים שהם לימוד תורה, תפילה וגמילות חסדים. מכאן שבכל אחד משלושה קווים אלו, יש את כל ארבע המדרגות בעבודה; עבד כנעני, עבד עברי, אמה עבריה ובת, הרי אמרנו כבר שישויות אלו מבטאות מדרגות בעבודת ה'.
עבודת ה' ולא עבדות לעבדים
עבד כנעני, מדרגת הנפש, עבודתו בחוץ, בשדה. מצד עצמו, הוא מעדיף הפקרות מוחלטת, בהמיות בלא הגבלות, אבל הוא מודע למחיר ומעדיף שלא לשלם אותו. יכול להיות שיעשה את עבודתו נאמנה ובשלמות, כי נכנע מפני איום העונש ועל כן אינו נוטה לימין או לשמאל. הוא מתנהג כבן אדם ואולי אף בלא שום סטיה, עד שנראה ממש צדיק. זו המדרגה הנעלית של עבד כנעני וכזה עבד היה לרבן גמליאל (מסכת ברכות ועוד). יש גם שלבים נמוכים יותר במדרגה זו, כגון שמדי פעם הוא יתבהם בעניין כזה או אחר, אבל ישוב בעוד מועד לאנושיותו, ויש שיעדיף חיים בהמיים בלא לעשות שום חשבון. עכשוויזם בטהרתו, בלא הרהורי חרטה כלל. בעבודת ה' זה אומר שהוא יכול להתפלל, ללמוד תורה ואף לגמול חסדים, והכל מתוך כפיה עצמית מתמדת בלא שיתחולל אצלו שום שינוי בנפש. בלא שיחווה אלוקות במה שהוא עושה.
עבד עברי, מדרגת הרוח, עבודתו היא להכניס את המצרכים (המזון) מהחוץ פנימה. הוא מרגיש את הקשר עם הבית ועם האדון, אבל זה לא מספיק כדי לפעול בו שינוי פנימי. המזון שהוא מביא לבית, עדיין אינו ראוי לאכילה ויש לטרוח בהכנתו; ניקוי, בישול וכו. כלומר, מדובר בחומר גולמי שעדיין לא עובד, וזהו מצבו של העבד העברי; אם נטייתו היא להסתגרות, הוא יעבוד בהסתגרות. אם נטייתו היא לפתיחות, הוא יעבוד בפתיחות, אבל אופיו לא ישתנה בהתאם לצרכי עבודתו. זה קורה מפני שאינו משקיע בעבודתו, ורק ממלא חובותיו על פי נטיותיו הטבעיות. אמנם לצד הקדושה, אבל בלא להשקיע בשינוי טבע מדותיו. ברוחניות זה אומר שיכול לעבוד את ה' מתוך חוויה רגשית, אבל רק בהתאם לעוצמה הרגשית שניחן בה בגלוי. הוא לא משקיע מאמץ בהעצמת רגשותיו ודבקותו בה'. זה מישהו שעשוי לגמול חסדים כולל גילוי אמפתיה, אבל בהתאם למה שמרגיש באותו רגע. לא ישקיע מעבר לכך.
בשתי המדרגות הנ"ל, המודעות העיקרית היא לגשמיות ובה קשה לפעול שינוי, אם בכלל ניתן. שונה הדבר אצל אמה עבריה; זו מקבילה למדרגת הנשמה ועבודתה בתוך הבית, במטבח. היא זו שמבשלת ומכינה מזון לבני הבית. את מה שהעבד הכנעני מגדל בשדה והעבד העברי מביא הביתה, היא מכשירה לאכילה, וזה אומר שינוי מהותי בחומרי הגלם. הבישול ממעט את גשמיותם של המצרכים ובכך מקנה להם טעם חדש. זה גם מה שמאפיין את העבודה הרוחנית במדרגה זו, שינוי המהות האישיותית. לא מסתפקים בעבודה מתוך כפיה ואף לא בעבודה מתוך הרגש טבעי, שאז האדם נשאר כפי שהוא בגשמיותו, אלא משקיעים מאמץ בהבנת הדברים לעומק, ומתוך כך משתנה ומתעדן טבע המדות. כך, מי שטבעו להסתגר - יעבוד את ה' לא רק בהסתגרות, אלא יעשה מאמץ מודע להפתח לצורך עבודת ה', וכן להפך.
עד כאן דיברנו במדרגות רוחניות (וטיפוסי אישיות) של עבדים; עבד כנעני שנוח לו עם הגשמיות והחיבור לרוחניות נעשה בכפיה. עבד עברי שנוח לו יותר עם הרוחניות, אבל בתנאי שזה לא מחייב יותר מדי, ואמה עבריה שהופכת את הגשמיות לרוחניות. טיפוסים אלו מייצגים אותנו, כל אחד ואחת מאתנו, וברור הדבר שבכוחו של כל אחד ואחת, גם של עבד כנעני, להתעלות עד למדרגת אמה עבריה. זה רק עניין של השקעה ושל התמדה בחתירה אל היעד. כעת הגענו למדרגת הבת, שזו מדרגה השייכת ליחידי סגולה בלבד, כאמור לעיל, והיא מותנית בדבקות מוחלטת במשה רבנו, צדיק הדור שבכל דור.
מדרגת הבת מקבילה לעולם האצילות שנקרא כך מכיון שהוא אצל הבורא יתברך ממש. במדרגה זו, אין שום הרגשה של ישות וכל העניין הוא לעשות את רצון ה' כרצונו, בלא שום הרגשה עצמית. במדרגות הקודמות, הכל בנוי על הרגשת האדם; עבד כנעני - זה ברור, הוא חי בכפיה עצמית (או חיצונית) מתמדת. גם עבד עברי חי ועובד את ה' בהתאם להרגשתו והוא אפילו לא מנסה להתעלות מעבר לכך. אפילו במדרגה של אמה עבריה, שמשקיעים ומצליחים להפוך את הגשמיות לרוחניות, גם במדרגה זו אדם מרגיש את עצמו, בבחינת יש מי שאוהב (את ה', את הזולת). לעומת זאת במדרגת הבת, ההרגשה האישית לא עולה למודעות כלל. כמו בן העובד את אביו במסירות אין קץ פשוט מפני שהוא אביו, בלא לערב כלל הרגשת עצמו בעבודתו.
למדרגה זו צריכים לחתור כולנו. וגם אם לא נצליח, לפחות נתקדם למדרגת אמה עבריה או למצער, למדרגת עבד עברי. תודו שלהיות עבד כנעני זו לא משאת הנפש שלנו, אז הבה נשתחרר מן השטויות שמלעיטים אותנו בהן, ונתחיל לחיות באמת.
כדי שסוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.
nissimye@netvision.net.il
אם כך, למה לעסוק במשהו שלכאורה, לחלוטין אינו אקטואלי משתי סיבות; א' כי בנושא הכי אקטואלי, דו"ח וינוגרד, עסקנו בעבר לא אחת והבענו דעתנו עוד בטרם הוקמה הועדה - שחבל על הכסף ועל הזמן שיושקע בה, משום שכמו כל קודמותיה, היא לא תשנה דבר. לא נראה שמשהו השתנה עד כדי להצדיק התייחסות של הח"מ לדו"ח הסופי שפורסם השבוע. ב' כי מה שנראה לחלוטין לא אקטואלי, רק נראה כך. כי במבט עכשוויסטי, כל העניינים הרוחניים/רעיוניים/הגותיים וכו' נראים לא אקטואליים. אבל לאמתו של דבר, עניינים אלו הם הכי אקטואליים פשוט משום שהם נצחיים.
כאמור, התורה פותחת את פרשת משפטים שנאמרה במעמד הר סיני - בהמשך ישיר לעשרת הדברות - בדיני עבד עברי ובמכירת הבת לאמה עבריה, דינים שתחולתם רק בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג; בזמן ש-'כל יושביה עליה' בלשון חז"ל, כלומר כאשר כל עם ישראל מרוכז בארץ ישראל. והנה אנחנו קוראים בתורה פרשה זו מדי שנה ואף מתעמקים בדיני העבד והאמה בניסיון להרחיב ולהעמיק הבנתנו בהוראות התורה, ממש כאילו דינים אלו נוגעים לנו ביומיום של שנות האלפיים. מוזר, לא ובכן, ממש לא. התורה היא נצחית ודינים אלו, כמו כל דיני התורה, קיימים ברובד הרעיוני רוחני, ומתווים אורחות חיים לכל יהודי בכל זמן. על כן החלטנו לעסוק בעניין הכי אקטואלי שמציעה לנו פרשת השבוע ולהתעלם מרעשי הרקע של האקטואליה התדמיתית. במלים אחרות, מוטב לנו להתבונן בהוראות הנצחיות - ולכן אקטואליות תמיד - של התורה, מלדשדש במי האפסיים של היומיום.
ההמשך מכאן ואילך מבוסס על תורת חב"ד, ובעיקר על מאמר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (ואלה המשפטים, תשי"ד). בתחילת הפרשה (שמות כ"א) מתייחסת התורה לשלוש ישויות שהן ארבע. הישות הראשונה, עבד עברי: [ב] כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבד; ובשבעת--יצא לחפשי, חנם. אחר כך בת שנמכרת לאמה, כלומר שתי ישויות באדם אחד: [ז] וכי-ימכר איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. ומאוחר יותר דין המתייחס לעבד כנעני, כפירוש רש"י במקום: [כ] וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקם, ינקם. כאמור, דינים אלו מושעים מזה דורות רבים ואינם נוהגים בגשמיות העולם הזה. אבל ברוחניות יש כאן שלוש מדרגות בעבודת ה', השייכות לכל אחד ואחת, ומדרגה רביעית השייכת ליחידי סגולה בלבד, כפי שיבואר להלן בע"ה.
בכללות, וכבר הזכרנו זאת בעבר כמה פעמים, העולם נחלק לארבע מדרגות כנגד ארבע אותיות של שם הוי'ה ברוך הוא שהם כנגד ארבעה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה (מלמעלה למטה) שהם כנגד דומם צומח חי מדבר (מלמטה למעלה) וכו'. ארבע הישויות הנזכרות לעיל, מכוונות כנגד ארבע המדרגות, כאשר עבד כנעני הוא כנגד עולם העשיה, עבד עברי כנגד עולם היצירה, אמה עבריה כנגד עולם הבריאה ובת כנגד עולם האצילות. זה גם מכוון כנגד המדרגות הרוחניות שיש בכל אדם, עבד כנעני הוא כנגד הנפש המקבילה לעולם העשיה, עבד עברי הוא כנגד רוח המקבילה לעולם היצירה, אמה עבריה היא כנגד נשמה המקבילה לעולם הבריאה, ובת היא כנגד חי'ה-יחידה - עולם האצילות.
בתחילת פרקי אבות למדנו כי "על שלושה דברים העולם עומד; על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים". כלומר, כל יהודי נדרש לעבוד את ה' בשלושת הקווים שהם לימוד תורה, תפילה וגמילות חסדים. מכאן שבכל אחד משלושה קווים אלו, יש את כל ארבע המדרגות בעבודה; עבד כנעני, עבד עברי, אמה עבריה ובת, הרי אמרנו כבר שישויות אלו מבטאות מדרגות בעבודת ה'.
עבודת ה' ולא עבדות לעבדים
עבד כנעני, מדרגת הנפש, עבודתו בחוץ, בשדה. מצד עצמו, הוא מעדיף הפקרות מוחלטת, בהמיות בלא הגבלות, אבל הוא מודע למחיר ומעדיף שלא לשלם אותו. יכול להיות שיעשה את עבודתו נאמנה ובשלמות, כי נכנע מפני איום העונש ועל כן אינו נוטה לימין או לשמאל. הוא מתנהג כבן אדם ואולי אף בלא שום סטיה, עד שנראה ממש צדיק. זו המדרגה הנעלית של עבד כנעני וכזה עבד היה לרבן גמליאל (מסכת ברכות ועוד). יש גם שלבים נמוכים יותר במדרגה זו, כגון שמדי פעם הוא יתבהם בעניין כזה או אחר, אבל ישוב בעוד מועד לאנושיותו, ויש שיעדיף חיים בהמיים בלא לעשות שום חשבון. עכשוויזם בטהרתו, בלא הרהורי חרטה כלל. בעבודת ה' זה אומר שהוא יכול להתפלל, ללמוד תורה ואף לגמול חסדים, והכל מתוך כפיה עצמית מתמדת בלא שיתחולל אצלו שום שינוי בנפש. בלא שיחווה אלוקות במה שהוא עושה.
עבד עברי, מדרגת הרוח, עבודתו היא להכניס את המצרכים (המזון) מהחוץ פנימה. הוא מרגיש את הקשר עם הבית ועם האדון, אבל זה לא מספיק כדי לפעול בו שינוי פנימי. המזון שהוא מביא לבית, עדיין אינו ראוי לאכילה ויש לטרוח בהכנתו; ניקוי, בישול וכו. כלומר, מדובר בחומר גולמי שעדיין לא עובד, וזהו מצבו של העבד העברי; אם נטייתו היא להסתגרות, הוא יעבוד בהסתגרות. אם נטייתו היא לפתיחות, הוא יעבוד בפתיחות, אבל אופיו לא ישתנה בהתאם לצרכי עבודתו. זה קורה מפני שאינו משקיע בעבודתו, ורק ממלא חובותיו על פי נטיותיו הטבעיות. אמנם לצד הקדושה, אבל בלא להשקיע בשינוי טבע מדותיו. ברוחניות זה אומר שיכול לעבוד את ה' מתוך חוויה רגשית, אבל רק בהתאם לעוצמה הרגשית שניחן בה בגלוי. הוא לא משקיע מאמץ בהעצמת רגשותיו ודבקותו בה'. זה מישהו שעשוי לגמול חסדים כולל גילוי אמפתיה, אבל בהתאם למה שמרגיש באותו רגע. לא ישקיע מעבר לכך.
בשתי המדרגות הנ"ל, המודעות העיקרית היא לגשמיות ובה קשה לפעול שינוי, אם בכלל ניתן. שונה הדבר אצל אמה עבריה; זו מקבילה למדרגת הנשמה ועבודתה בתוך הבית, במטבח. היא זו שמבשלת ומכינה מזון לבני הבית. את מה שהעבד הכנעני מגדל בשדה והעבד העברי מביא הביתה, היא מכשירה לאכילה, וזה אומר שינוי מהותי בחומרי הגלם. הבישול ממעט את גשמיותם של המצרכים ובכך מקנה להם טעם חדש. זה גם מה שמאפיין את העבודה הרוחנית במדרגה זו, שינוי המהות האישיותית. לא מסתפקים בעבודה מתוך כפיה ואף לא בעבודה מתוך הרגש טבעי, שאז האדם נשאר כפי שהוא בגשמיותו, אלא משקיעים מאמץ בהבנת הדברים לעומק, ומתוך כך משתנה ומתעדן טבע המדות. כך, מי שטבעו להסתגר - יעבוד את ה' לא רק בהסתגרות, אלא יעשה מאמץ מודע להפתח לצורך עבודת ה', וכן להפך.
עד כאן דיברנו במדרגות רוחניות (וטיפוסי אישיות) של עבדים; עבד כנעני שנוח לו עם הגשמיות והחיבור לרוחניות נעשה בכפיה. עבד עברי שנוח לו יותר עם הרוחניות, אבל בתנאי שזה לא מחייב יותר מדי, ואמה עבריה שהופכת את הגשמיות לרוחניות. טיפוסים אלו מייצגים אותנו, כל אחד ואחת מאתנו, וברור הדבר שבכוחו של כל אחד ואחת, גם של עבד כנעני, להתעלות עד למדרגת אמה עבריה. זה רק עניין של השקעה ושל התמדה בחתירה אל היעד. כעת הגענו למדרגת הבת, שזו מדרגה השייכת ליחידי סגולה בלבד, כאמור לעיל, והיא מותנית בדבקות מוחלטת במשה רבנו, צדיק הדור שבכל דור.
מדרגת הבת מקבילה לעולם האצילות שנקרא כך מכיון שהוא אצל הבורא יתברך ממש. במדרגה זו, אין שום הרגשה של ישות וכל העניין הוא לעשות את רצון ה' כרצונו, בלא שום הרגשה עצמית. במדרגות הקודמות, הכל בנוי על הרגשת האדם; עבד כנעני - זה ברור, הוא חי בכפיה עצמית (או חיצונית) מתמדת. גם עבד עברי חי ועובד את ה' בהתאם להרגשתו והוא אפילו לא מנסה להתעלות מעבר לכך. אפילו במדרגה של אמה עבריה, שמשקיעים ומצליחים להפוך את הגשמיות לרוחניות, גם במדרגה זו אדם מרגיש את עצמו, בבחינת יש מי שאוהב (את ה', את הזולת). לעומת זאת במדרגת הבת, ההרגשה האישית לא עולה למודעות כלל. כמו בן העובד את אביו במסירות אין קץ פשוט מפני שהוא אביו, בלא לערב כלל הרגשת עצמו בעבודתו.
למדרגה זו צריכים לחתור כולנו. וגם אם לא נצליח, לפחות נתקדם למדרגת אמה עבריה או למצער, למדרגת עבד עברי. תודו שלהיות עבד כנעני זו לא משאת הנפש שלנו, אז הבה נשתחרר מן השטויות שמלעיטים אותנו בהן, ונתחיל לחיות באמת.
כדי שסוף סוף יהיה רק טוב ליהודים.
nissimye@netvision.net.il
